לעשות מקום/אוריאל קון, הוצאת תשע נשמות , 2020.
"חלף חודש מאז התחלתי ללכת בערים, כתרפיה עצמית לאהבה טראומטית שתמה, ואחר כך לכתוב." ככה מתחיל הספר המיוחד הזה של אוריאל קון. ולי נשאר רק להוסיף: לקח לי חמש שעות מאז שהתחלתי לקרוא את הספר הזה ועד שסיימתי אותו ולקח לי עוד ארבע ימים לשבת לכתוב עליו. אחת הסקירות שהכי קשה לי לכתוב.
כל ספר מזמן אליו חווית קריאה אחרת, ספר מתח אני קוראת בנשימה אחת, לא רוצה להפסיק לקרוא ומצד שני מחכה כבר שהסדר יחזור. רומן היסטורי אני קוראת מהר, גומעת כל מילה אך עם הפסקות, לפעמים נכנסת לאינטרנט לקבל עוד מידע על התקופה או האירועים שאני קוראת עליהם. ספר של חלופת מכתבים אני קוראת לאט לאט, כל מכתב בפני עצמו עם הפסקות.
ספר כמו "לעשות מקום" אני קוראת בהמון כבוד, אדם שבוחר לחשוף בפנינו את מחשבותיו הכמוסות ביותר להכניס אותנו לשנה הכי קשה של חייו זה קריאה אחרת. זהו מונולוג אחד ארוך, 12 פרקים, כל פרק הוא חודש בחייו, שנה. בשנה הזו הוא מנסה להתאושש משברון לב. הוא בורח, הולך, רובץ, ישן. נע בין ארצות שונות:ישראל, איי יוון, ארגנטינה, איטליה, מקסיקו ועוד כאלה שבטח פיספסתי, ומעלה על כתב את המחשבות, החלומות, רגעי השפל ורגעי האושר של חייו. בגלל זה גם כל כך קשה לכתוב סקירה על הספר, העלילה היא לא באמת העיקר בספר הזה, האמת היא לא באמת קיימת, לא במובן הקלאסי של המילה.
ספר הזה הוא לא לכל אחד, למי שמחפש את הריגוש המיידי ברב המכר התורן אין מה לחפש בספר שכזה. זה ספר שעוד ימשיך "ללכת איתי" לעוד הרבה זמן, ספר שגורם לך לעשות חשבון נפש עם החיים שלך, שנלמד להעריך את מה שיש לנו בחיים ותוך כדי נותן מבט אחר לתוך עולם האדריכלות האורבנית, 7 שנים גרתי בשיכון אך רק אחרי הקריאה בפרק "סינדרום השיכונים" קלטתי עד כמה השנים הללו השאירו את חותמן עלי.
תקציר:
באמצע חייו גבר נפרד מאהובתו. הכאב בלתי נסבל, והוא בורח. נוסע, טס, משוטט. הוא נע ומתבונן בערים שונות בארצות שונות. הוא נודד בין האיים היווניים, מקסיקו, איטליה, ישראל, ארגנטינה, ארמניה. יש לו רצון מעורפל אחד: לעשות סדר בפאזל הכאוטי של הקיום ולאחות את השברים שנותרו אחרי סופה של האהבה. הכתיבה היא זיקוק של רצונו להיוולד מחדש. אולי זה בלתי אפשרי.
הוא כותב מתוך מה שיש לו. בקבוקי יין, צלילי מוזיקה, ספרים, גופים, שיחות ומחשבות. מישהו מקשיב לו ומישהי נוגעת בו.
המסע הפרטי מכיל שכבת התבוננות נוספת – תרגילים העוסקים בתפיסת המרחב, ומציגים דרכים לחוות מקום על כל מרכיביו. שטח הפקר, מפת ילדות, חלל מדומיין, אזור שיכוני, חוף בתולי, זירת משבר, אווירה אורבנית – כל אחד מאלה צופן סוד קטן על היחס שבין האדם והסביבה העוטפת אותו.
שנים-עשר פרקים בספר הזה. שנה אחת. בשפה בהירה ובכנות מוחלטת חולק איתנו המספר את מפת הדרכים של חייו ברגע שלא נותרת ברירה אלא לנוע. הוא חוקר את רגעי היומיום הפשוטים. האנשים, החפצים, הדרכים, הופכים תוך כדי קריאה לחלל שממנו בוקעת ספרות.
זוהי יצירתו הראשונה בפרוזה של המו"ל והארכיטקט אוריאל קון, יליד ארגנטינה 1975, המתגורר בירושלים מזה עשרים שנה.
כשנחזור לשגרה הספר יחכה לכם על המדף, בינתיים הוא זמין לרכישה בחנויות הספרים ולהשאלה דרך אפליקציית עברית
