להחליף את המים של הפרחים/ואלרי פרין
הוצאת תכלת/2020
אחד הסקירות שהכי קשה לי לכתוב, עד הרגע האחרון לא הצלחתי להחליט מה דעתי על הספר. זה לא מנע ממני לגמוע אותו בכמה שעות בודדות, בין היתר כי אני אוהבת אתה כתיבה הצרפתית, היא אחרת, מרעננת.
את הספר קראתי בזכות שיתוף פעולה עם אפליקציית עברית וניתן לקרוא בקישור הזה שלהם את הפרק הראשון ולחוות דעה בעצמכם.
בספר אנו פוגשים את ויולט, שהעבודה שלה היא להיות שמורת בית הקברות בעיירה ציורית בצרפת. לבית שלה יש שתי דלתות, כניסה קדמית מהרחוב וכניסה אחורית המובילה אל בית קברות ציורי ופרחוני.
נראה כי חייה מושלמים, היא נפש חופשיה, משמשת אוזן וכתף למבקרי בית הקברות, מטפחת גינת ירק חלומית ומתחזקת את הנראות של בית הקברות, עצים ופרחים. הכל בחייה שליו ונעים, יש לה את בגדי חורף אותם היא מציגה כלפי חוץ (כהים) ומתחתם היא מסתירה בגדי קיץ אותם היא שומרת לעצמה (צבעוניים). מתעדת במחברת את כל הלוויות המתקיימות זה 20 שנה.
כל זה משתנה כאשר יום אחד היא פותחת את דלת ביתה ושם עומד ז'וליאן, איש זר ובפיו בקשה מוזרה, להניח את כד האפר של אמו על קברו של אדם, אותו הוא לא מכיר. ההחלטה לעזור לו משנה את חייה לנצח.
בספר אין רצף כרונולוגי, העלילה נעה בין הווה לעבר לא תמיד בסדר הגיוני. היא נעה בין דמויות שונות: ויולט, בעלה הנעדר זה 20 שנה ויומנה של אישה מתה. הוא אנושי, הוא מרגש, הוא מרגיע, הוא מסעיר, הוא מטריד, הוא מעציב ובסוף הוא גם אופטימי, כי נפש האדם מתעלה על הכל.
לקריאת תקציב ופרק ראשון דרך אפליקציית עברית לחצו כאן
